אחת התוכניות הנפוצות ביותר בעבודה עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי בגיל הרך, היא התוכנית לגמילה מטיטולים.
בשטח, מדובר לעיתים באתגר של ממש… הילדים על הרצף לא נגמלים בדרך כלל באופן ה”רגיל” בו נגמלים ילדים בהתפתחות תקינה, ונעזרים בתוכנית גמילה מיוחדת, שהוכנה בדיוק עבורם. אממה, ישנם ילדים שכלל וכלל אינם מוכנים לשבת על האסלה ומסרבים לכך בתוקף.
דבר זה עלול “לעכב” תוכניות גמילה מסויימות, ולגרום לילדים להישאר “לא גמולים” עד גילאים מאוחרים מאוד.
אם רוצים להתחיל בתוכנית גמילה שתתבצע על האסלה ולא בסיר, אחד הדברים שצריך לדאוג להם קודם לכן הוא, שהילד יסכים לשבת על האסלה – בלי התנגדות, בלי פחד, לאורך זמן סביר ובצורה רגועה. בסרטון זה נלמד איך ניתן לעשות זאת בדרך קלה ומהירה.
אחת התוכניות הנפוצות ביותר כשעובדים עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי בגיל הרך, היא התוכנית לגמילה מטיטולים. לא כל הילדים על הרצף מצליחים להיגמל בדרך שבה נגמלים ילדים בהתפתחות תקינה, ולכן יש צורך להכין להם תוכנית גמילה מיוחדת שתתאים להם. מה שקורה בשטח, זה שלפעמים אנחנו נתקלים בילדים, שבכלל לא מוכנים לשבת על האסלה. לא תמיד אנחנו יודעים מהי הסיבה לכך, אבל על כל פנים, אם רוצים להתחיל בתוכנית גמילה שתתבצע על האסלה ולא בסיר, אחד הדברים שצריך לדאוג להם קודם, הוא שהילד יסכים לשבת על האסלה – בלי התנגדות, בלי פחד, לאורך זמן סביר ובצורה רגועה.
איך עושים זאת? קודם כל מלמדים את הילד להגיב להוראה “שב”, על כסא ילדים רגיל, מפלסטיק או מעץ. איך? פשוט. דואגים שיהיה לנו משהו שאותו הילד מאוד רוצה לקבל, כמו למשל-אייפד, אומרים לו: “שב” וברגע שהוא יושב – נותנים לו אותו. חוזרים על ההליך הזה כמה וכמה פעמים. כדאי להתכונן לכך, שישנם ילדים שיצטרכו את העזרה הפיזית שלנו ב:”לעזור להם לשבת” בזמן שהם שומעים את ההוראה: “שב”.
אחרי שהילד כבר יושב כשהוא שומע את ההוראה: “שב” בלי שום עזרה מצידנו, מתחילים לקרב את הכסא בכל פעם קצת לכיוון השירותים, כאשר בכל התקרבות שכזו חוזרים על אותו התהליך: ההוראה: “שב”, ההמתנה שהילד יישב, ונתינת האייפד שבו הוא מעוניין (או כל דבר אחר שהוא רוצה בו). הערה חשובה: את הכסא צריך לקרב באופן הדרגתי לכיוון השירותים ולא מהר מדי. בכל פעם קצת. ולמה? כי צריך לשים לב איך הילד מגיב רגשית כשהכסא מתקדם לכיוון השירותים. אם הוא מגיב ברוגע ובשלווה, תדעו שאתם יכולים להמשיך בתהליך. אבל אם הילד מגיב בלחץ, בפחד וכד’, זה סימן שהתקדמתם איתו מהר מדי ומומלץ ללכת צעד אחד אחורה ולנסות להתקדם איתו שוב בהמשך – אבל לאט יותר.
השלב האחרון זה לעשות את אותו הדבר, כשהכסא של הילד נמצא בתוך השירותים ובצמוד לאסלה. נותנים לילד את ההוראה: “שב”, וממתינים שהוא יישב על הכסא הרגיל כמה וכמה פעמים באופן רגוע ובלי התנגדות כלשהי.
עכשיו הגענו למצב שהילד כבר יושב יפה על הכסא הרגיל בתוך השירותים כשהאסלה לידו. הוא כבר לא חושש ולא מפחד מהנוכחות שלה. איך ממשיכים? מאפשרים לו לקום מהכסא הרגיל, ונותנים לו שוב את ההוראה “שב” עם עזרה פיזית מהירה, רק שהפעם מכוונים לכך שיישב על האסלה ולא על הכסא. כמובן שברגע שהוא יושב על האסלה, צריך לתת לו מיד את מה שהוא רצה ולחזק אותו מילולית עם המון התלהבות: “איזה יופי ישבת על האסלה! אנחנו גאים בך!” אפשר גם למחוא לו כפיים, לשיר לו, או לעודד אותו בכל דרך אחרת שנראית לכם. שיהיה בהצלחה!