שילוב של ילד עם אוטיזם במשפחה

כשמדברים על נושא השילוב של ילד עם אוטיזם בחברה רגילה, צריך לזכור שהשילוב הראשון שלו כבר התחיל ממזמן במשפחה שבה הוא נולד. המשלבים הראשונים של הילד, שתיווכו בעצם בינו לבין העולם היו ההורים שלו. הם אלו שניסו להצחיק אותו ראשונים, שהסבירו לו מה הוא רואה ושומע, הדגימו לו איך בונים מגדל, כיצד מציירים פרצוף, סיפרו לו איך קוראים לחפץ הזה והזה, תיווכו בינו לבין האחים שלו, בינו לבין החברים שלו… זאת אומרת שההורים היו אלו שניסו לשלב בינו לבין העולם במגוון הזדמנויות ודרכים, בדיוק כמו שעושים הורים לילדים בהתפתחות תקינה. 

אבל כשנולד ילד עם אוטיזם במשפחה, השילוב או התיווך הזה, מתבצע בדרך כלל באופן חלקי או לקוי, בגלל שלהורים של הילד עם האוטיזם אין את הכלים המקצועיים ללמד אותו איך להפיק מהעולם הזה את מה שהוא צריך בשביל לפתח את המיומנויות ההתפתחותיות הראשונות, שהן קריטיות להמשך חייו. הלקות האוטיסטית היא מורכבת. וילדים עם אוטיזם לא לומדים מהסביבה באופן טבעי כמו שילדים רגילים לומדים. ומעבר לכך, ילד מיוחד גם מציב אתגרים מיוחדים למשפחה שאיתה הוא חי, דבר שמן הסתם לא מקל עליה. 

דוגמא, דני בן ה-6 אובחן על הספקטרום האוטיסטי. כשאמא שלו הולכת איתו ועם אחותו הקטנה בשעות אחר הצהריים לגינה וצריכה אחר כך להחזיר את שניהם הביתה, דני צורח, משתטח על המדרכה ומעמיד אותה בקושי עצום מכל הבחינות. בגלל שזה קרה כבר מספר פעמים, היא פשוט הפסיקה לקחת אותם לגינה. זאת אומרת, שפעילות שגרתית ורגילה כמו ללכת לגינה עם אמא, שאין כמעט ילד שלא עושה אותה “השתבשה לגמרי” ועל הדרך “קלקלה” גם לאחותו הקטנה של דני, שצריכה עכשיו “להיתקע” בבית בגללו. אז טיול בגינה עם המשפחה בשעות אחר הצהריים זה שילוב לכל דבר. אבל צריך לדעת איך לעשות אותו באופן נכון. או במילים אחרות, צריך לתת למשפחה את כלי השילוב המתאימים על מנת שהם יוכלו לעשות זאת בעצמם.  

דוגמא נוספת: כשדוד בן השמונה – שמאובחן עם אוטיזם יושב בלילה עם אחיו ועם אבא שלו לקריאת סיפור לפני השינה, הוא לפעמים “מפריע” להקראה של הסיפור ואומר דברים “לא קשורים” באמצע. זה דבר שמשבש את החוויה המשפחתית ומתסכל מאוד את אחיו, שמאוד רוצה לשמוע את הסיפור שאבא מקריא. זוהי עוד דוגמא למצב של שילוב לא מוצלח במשפחה, שמטריד באופן קבוע גם את שאר בני הבית. 

בנקודה הזו חשוב לומר, שלא תמיד האחים מסתגלים באופן טבעי לאח המיוחד. ישנן פעמים רבות, שאחים לילדים עם אוטיזם צוברים הרבה מאוד “חוויות לא נעימות” איתם, ואז מה שלמרבה הצער קורה, זה שהקשר בין הילד המיוחד לאחים ולאחיות שלו הופך להיות לא מהנה, לא מפרה וחבל! אז שילוב צריך קודם כל להתבצע גם בבית, עם ההורים ועם האחים של הילד המיוחד שצריכים ללמוד איך להתנהל איתו במגוון של מצבים, שקורים במהלך היום יום. זוהי לא משימה פשוטה בכלל, אבל היא אפשרית. 

לדוגמא, ישנן פעילויות קבועות שקורות כל יום בבית, וכולם שותפים להן. לדוגמא: ארוחת ערב: כל המשפחה כולה מתנהלת יחד. וכל אחד מכין משהו אחר… אבא את הסלט, אמא את השתייה החמה, האחות עורכת את השולחן… ובתוך כל הסיטואציה הטבעית והרגילה הזו, צריך לחשוב איך אפשר לשלב גם את הילד עם האוטיזם שירגיש שהוא חלק מהבית. חלק מהמשפחה. כמובן שלכל ילד יש יכולות משלו ולכן השילוב הזה צריך להתאים לרמה שבה הילד נמצא. לדוגמא, אם זה ילד שאין לו בעיה מוטורית כלשהי, הוא יוכל למזוג את המים לכוסות, או לחלק לכולם מפיות. אם זה ילד שמדבר אפשר שהוא ישאל את שאר בני המשפחה כמה סוכר הם רוצים בשתייה שלהם וכ’ו. הנקודה היא לעזור לילד המיוחד להיות משולב בבית שלו, ושהוא ירגיש שהוא חלק מהמשפחה. הרציונאל שמנחה אותנו בשילוב הילד עם האוטיזם במשפחה, זה שצריך לאפשר לו ולמשפחה שלו, לחיות שגרה תקינה עד כמה שאפשר ולתת לבני המשפחה כלים, שיסייעו להם לשלב אותו בתוך ההתנהלות היום יומית שלהם.